פירושו של ציפוי האלקטרוניים הוא שבתמיסה המכילה את יוני המתכת המיועדים לציפוי, החומר או הפריט המיועד לציפוי משמש כקתודה, וניתן להשיג את שכבת הציפוי על פני המצע באמצעות אלקטרוליזה. במהלך תהליך האלקטרוליזה, מתרחשת תגובה כימית בממשק שבין האלקטרודה לאלקטרוליט, האנודה משחררת אלקטרונים לתגובת חמצון, והקתודה סופגת אלקטרונים לתגובת הפחתה.
ציפוי חשמלי יכול לכסות שכבה של כוח מליטה אחיד וטוב על חומרים או פריטים כדי לשנות את מאפייני פני השטח והמראה שלהם, ולהשיג את המטרה של הגנה או עיטור החומר. יש להשתמש בזרם ישר (מתח נמוך, זרם גבוה) במהלך ציפוי אלקטרוני, וניתן לשלוט כראוי על צפיפות הזרם וזמן האנרגיה כדי להשיג את עובי הציפוי הנדרש.
ציפויים עמידים בפני קורוזיה הם מתכות נפוצות בשימוש כגון אבץ, קדמיום, נחושת, ניקל או סגסוגות כגון אבץ-ניקל, ניקל-פח, ניקל-נחושת, נחושת-אבץ וכו'. בהתאם לפוטנציאל האלקטרודה השונים כאשר הציפוי ו המתכת הבסיסית מהווה זוג גלווני, ניתן לחלק אותם לציפויים אנודיים וקתודות. ישנם שני סוגי ציפוי. במדיה קורוזיבית, הפוטנציאל של הציפוי האנודי שלילי יותר מזה של המתכת הבסיסית, כגון מגולוון או קדמיום על פלדה. כאשר הציפוי ניזוק, הציפוי יתמוסס כאנודה, שיש לה אפקט הגנה אלקטרוכימי על הפלדה, כלומר הגנה "הקרבה". ככל שהציפוי עבה יותר, כך ההגנה גדולה יותר. הפוטנציאל של הציפוי הקתודי חיובי יותר מזה של המתכת הבסיסית. לדוגמה, אלומיניום, נחושת וניקל מצופים על פלדה. כאשר הציפוי ניזוק, הציפוי יאיץ את הקורוזיה של החלק החשוף של המתכת הבסיסית. זה יכול להגן עליו רק כאשר הוא אטום לחלוטין. לכן, הציפוי צריך לשים לב לאטימות שלו וללא נזק, ויכולת ההגנה קובעת את הנקבוביות שלו. הנקבוביות נמוכה והאפקט המגן גדול. האפקט נגד קורוזיה הוא שימוש בציפוי כדי לבודד את הסביבה החיצונית, כך שהמדיום המאכל לא יכול לחדור לתוך המתכת הבסיסית.
